תביני כי השדונים הם בעצם הסודות שאת שומרת עמוק בתוך עצמך.
כל בוקר את פותחת את דלתות הארון שלך ובוחרת את הבגד שתלבשי באותו היום.
לרוב, את בוחרת את הבגדים שאת רואה בשורה הראשונה - בואי נודה אלה הם אותם בגדים שאת לובשת בתדירות הכי גבוהה.
יש גם בגדים הקיימים בארון שלך שכבר שנים את לא לובשת, הם פשוט נשארים שם מוחבאים.
ללא התייחסות בכלל! איזה בושות!
הם אלה, שלא במודע, מנהלים לך את החיים מבלי שאת שמה לב בכלל, אותם שדונים בארון הפנימי שלך.
את כבר מבינה, שאני לא עומדת לדבר איתך על הבגדים או איך לעשות סדר ארונות הכי מתאים לך?
יכול להיות שכן, ברמת מטפורית של הדבר.
אני רוצה להוביל אותך לסודות הפנימיים שחוסמים אותך מלגלות את עצמך כשאת הכי בטוחה וראויה (האותנטית והאמיתית ביותר) - ונשארת מאחורי הדלתות של הארון הפנימי שלך ומחכה כבר להיות הכי גלויה שיש.
זה בדיוק מה שנראה היום בפוסט הזה. נראה כמה שדונים קיימים בארון הפנימי שלך? אני מקווה שתעברי מסע פנימי וחיצוני עם מעבר עדין ומלטף לכנות (למרות שאני מאמינה שביום שתהיי כנה עם עצמך, זה לא ירגיש כמו "ליטוף" אלא יותר כמו סטירה ישר לפנים, כי המציאות אכזרית, ברוב הפעמים).
מאיפה כל זה התחיל ומה את שומרת מאחורי הדלתות הסגורות?
כשגדלנו, לרבים מאיתנו לא התאפשרה פרטיות, ולעתים קרובות, סודיות הייתה הנורמה.
יכול להיות שזה תקף עבורך ועברת ילדות כזאת שלא איפשרה לך פרטיות, אולי פתחו את דלת חדרך ללא התראה או קראו ביומן האישי שלך או שלא יכולת ללכת לחברה מבלי לעבור איזה שהוא תחקיר עמוק כזה או שאמרו לך "אל תדברי על זה…". ויכול מאוד להיות שהיית מהילדים שלא היה צורך לומר להם במילים שיש לשמור על סוד, זה פשוט קרה.
אז בתור הילדים המבריקים שהיינו, למדנו לשלב / למזג ולבלבל בין אהבה, ביטחון ושמירת סודות.
יכול מאוד להיות שגדלת בתחושה שאת חייבת לשמור סודות משפחתיים, מעין סוג של כללי אצבע "אל תדברי, על תרגישי, אל תסמכי", מה שיכול לגרום לך לחשוב שאת צריכה לשמור דברים לעצמך גם כמבוגרת. זה יכול לגרום לך להאמין שלהיות פתוחה ופגיעה זה לא בטוח, ושאם אחרים ידעו את הסודות שלך את בסכנה.
כמובן, שכל זה גורם להמשך הבילבול בין פגיעות, פרטיות, סודיות ומונע ממך להיות כנה עם עצמך ועם הסובבים אותך.
כמה הבלגן הזה כואב ומנהל אותך ביום יום שלך?
כבר בטח הבנת שכל מה שאני מביאה בכתיבה בבלוג הזה הוא תוצר של ניסיון חיים ופגישות בקליניקה.
במשך שנים רבות שמרתי דברים בסוד כי הרגשתי המון בושה בנוגע לסביבת הגדילה שלי, למשפחה, אתגרי החיים ובעיקר - בעצמי. וזאת הדרך חכמה ובטוחה יותר לחיות שמצאתי - כי אם אף אחד לא יראה את הסודות שלי, הם לא יעזבו אותי... ואף אחד לא היה יכול לפגוע בי, נכון?
כאשר בזמן הזה, אני זו שפגעתי בעצמי מרוב בושה וכאב.
כיום, אני יודעת שהמחשבה הזו שגויה, אבל אז - בהחלט האמנתי בה, והיא שמרה אותי בספירלת הבושה (שכיום, אני כל כך שמחה להיות רחוק ממנה) במשך שנים.
ככל שאת מתרחקת מהן כך הם מנסים לבלוע אותך אל תוך הארון. פתאום יש לך שרוול שבא מעומק הארון להחזיק אותך רגע, את משקשקת מכל כוחך כדי לשחרר את היד שלך בקושי לא מצליחה, פעם אחרת זה החלק של מכנס שבא לתפוס את הרגל ויחד איתם עוד שרוול ואת עושה את מיטב יכולתך כדי לשחרר שוב כי לראות את המציאות ואת הכאב זה לא הכי נוח שיש בכלל.
בואי, את גם לא רוצה להתעסק עם זה עכשיו, כי למי יש כוח לחרא הזה בכללל? הכל בסדר, את מסתדרת ושמה פלסטר נוסף, בדמות בגד חדש. ואת נמנעת, ככל האפשר - עוד יום ועוד יום ,עד שבסוף את מוצאת את עצמך מכוסה בכל הבגדים, שאת נחנקת מכל השכבות, כמו שאת "נחנקת" מהסודות שלך.
המפגש עם השדונים שמסתתרים בתוך הארון הפנימי שלך בין כל הקולבים, מדפים והרמת הבגדים, יהיה החלק שיוציא אותך אל החופש האמיתי.
כי כאשר את רואה אותם, את רואה אותך!
את שמה אור יום והכאב קטן - כך גם ההשפעה שלהם על החיים היום יומי שלך. היחסים בינך ולבין עצמך ובהרחבה בינך לבין אחרים.
סודות גדלים בחושך, הם קטנים ומתפוגגים באור!
איך תוכלי להשתחרר מן הסודות?
תצטרכי להתמודד עם החרא הזה! כן, כן, עוד לפני שהחרא הזה יחליט "להתמודד" איתך!
שחררי, שחררי - זו העצה הכי טובה שאני יכולה לתת לך, קודם כל בינך לבין עצמך, ומשם - לאחרים. זה אולי נשמע פשוט (ואולי לא), אבל זה לא באמת פשוט, כי אם זה היה כל כך פשוט כנראה שהרבה יותר א.נשים היו עושים את זה והעולם היה נראה אחרת.
דבר שני - עשי הפוך על הפוך אם בבית היה חוק של "אל תדברי, אל תרגיש ואל תסמכי" תתחילי לעשות ההפוך - תדברי, תרגישי ותסמכי.
כתיבה היא אחלה כלי כדי להתחיל לחוש את הרגשות, להציף מחשבות ולהתבונן על ההתנהגויות שלך.
תתחילי לכתוב סיפור קטן אחר סיפור קטן בין אם זה אירוע ילדות, מחשבות, רגשות ותפיסת מציאות. בין אם זה מה שהיה בפועל או רק רסיסים של זכרונות.
העיקר לתת לזה מקום.
אם את עדיין לא יודעת כיצד להתחיל?
את מוזמנת להצטרף לאתגר הכתיבה שלי,
שאליו לא תצטרכי להכין כלום,
חוץ מטיפה תעוזה ו-10 דקות זמן פנוי בכל יום!
כמו, כן ללכת לטיפול ולמצוא מקום הוא אך ורק שלך בו את יכולה להניח את ראשך לרגע לבנות אמון עם עצמך והאחר. (זה הבסיס לביטחון העצמי).
באמת תשני לעצמך את ההזדמנות להשתחרר מכל השדונים שלך והביני כי את הולכת לפגוש כאב ואני לא אומרת לך כדי לאיים אלא כי זאת האמת.
כי ברגע שאת פותחת את הדלתות של הארון הפנימי שלך את תפגשי את הכאב.
מה את לומדת כשאת פותחת את הדלתות לרווחה?
מה שחשבת שהוא המפלצת הכי גדול של חייך בסוף הינו זיכרון נוסף שמצאת את האומץ להסתכל בעיניים לקרוא לו בשם כמו דרקון נראה דרקון בחושך ובאור תגלי שהוא לטאה.
כמו שאת מבינה יש המון מה לכתוב ולומר על הנושא כי הוא הבסיס העיקרי לכל כאב הפחד לראות ולהרגיש את הבושה כמו האמונות של "מה יקרה אם וכאשר ידעו" כאשר בפועל זה "מה יקרה לי כאשר את תראי את עצמך באמת" והתשובה שלך היא "חופש!!!!"
תחווי תחושת חופש מחדש!
כי אם אין לך סודות כלפי עצמך ואת יודעת ומקבלת את האמת על עצמך (שזה הדבר הכי חשוב) את כבר לא תפחדי או תרגישי מאויימת על ידי "מה אחרים יחשבו" כמו מה את תחשבי ותגידי על עצמך.
כאשר אני נפגשת עם הלקוחות ולוקחת אותן לפגוש את הזכרונות ילדות, אנחנו לא עושות את זה כדי לחוות את אירועי העבר שוב לא עושות את זה באופן נטרלי כדי לחוות את הרגש ולפגוש את המחשבות הקשורות לאירוע כדי לסגור את המעגל הפנימי.
תביני כי מה שהיה הסודות הכי גדולים, אותם בגדים ששמרת מוסתרים מאחורי הבגדים החדשים, הם אלה שהולכים לתת לך את כל הכוח שלך היום.
הם הבסיס למי שאת היום הם הכוח הפנימי שלך.
סיכום
החוויה מהגידול שלך הם כמה המנבאים המשמעותיים ביותר של איך את רואה את עצמך בבגרות, ולכן איך אתה עושה את הדרך בחיים שלך.
כדי לאהוב את מי שאת היום, את לא יכולה לשנוא את החוויות שעיצבו אותך ולשמור אותן נסתרות בארון הפנימי שלך אלא לפגוש אותן.
כי כאשר את ממשיכה להעמיס את האחרון הפנימי שלך מבגדים חדשים כאשר עוד לא עשית כביסה לישנים הכל עלול להתפוצץ לך בפרצוף.
גלי את התעוזה לפתוח את הדלתות הפנימיות שלך לסמוך על התהליך כדי לשחרר את על הזכרונות שכבר לא משרתים אותך - זאת הזמנה ליציאה לחופש וחיבור לכוח הפנימי שלך (א.ק.א. ביטחון וביטוי עצמי).
コメント